שאלות לסבא וסבתא: על מה לדבר עם הורים מבוגרים
השאלות הטובות ביותר לסבא וסבתא עוסקות בחיים שלהם: הבית שבו גדלו, העבודה, האהבה, הרגעים שזכורים להם. שאלו שאלה אחת בכל פעם, תנו זמן לענות, והמשיכו עם "ומה קרה אז?". אם יש קושי בשמיעה או בזיכרון, דברו לאט ובחרו שאלות פשוטות יותר.
למה כדאי לשאול
לשאלות על העבר יש ערך כפול. הנכדים שומעים סיפורים שאחרת ייעלמו. וסבא וסבתא מרגישים שמישהו מתעניין בהם, לא רק בבריאות שלהם.
יש לזה גם שם מקצועי. "זיכרונות" (רמיניסנציה) היא שיחה על עבר, לעתים בעזרת תמונות או מוזיקה. סקירה של 22 מחקרים בדקה את השיטה אצל אנשים עם דמנציה[1]. התועלת שנמצאה הייתה קטנה, ותלויה במקום ובאופן. אבל הרעיון פשוט: שיחה על עבר אישי מעוררת חיבור.
לא צריך מטרה טיפולית כדי להתחיל. מספיקה סקרנות אמיתית.
הרבה מבוגרים מספרים שאף אחד כבר לא שואל אותם על עצמם. השיחות סובבות סביב תורים, בדיקות ותרופות. שאלה על הנעורים מזכירה להם שהם הרבה יותר ממטופלים. היא מחזירה להם את התפקיד של מי שיודע ומספר.
איך שואלים כדי לקבל סיפור, ולא רק תשובה
שאלה טובה פותחת דלת. שאלה כמו "היה לך טוב בילדות?" נגמרת ב"כן". שאלה כמו "מה עשיתם בשבת כשהיית ילדה?" מזמינה סיפור.
כמה עקרונות פשוטים:
- שאלה אחת בכל פעם. לא שלוש ביחד.
- שאלו על דברים מוחשיים. ריח, צבע, אוכל, מקום. הם מעוררים זיכרון יותר מרגשות כלליים.
- המשיכו מהתשובה. "ומה אמרה אמא שלך?", "ואיך זה נגמר?".
- תנו לשתיקה להיות. לפעמים הזיכרון מגיע אחרי חצי דקה.
- אל תתקנו פרטים. אם השנה לא מדויקת, זה לא חשוב. הסיפור חשוב.
- הביאו משהו ביד. תמונה ישנה, מתכון, חפץ מהבית. חפץ פותח שיחה בקלות.
- שתפו גם מעצמכם. שיחה היא לא ראיון. ספרו משהו מהחיים שלכם, וזה מזמין סיפור בחזרה.
לנכדים צעירים: ילדים בגיל בית ספר יכולים לשאול בעצמם. הכינו איתם מראש שלוש או ארבע שאלות על כרטיס. "מה היה המשחק האהוב עליך?" או "איזו שטות עשית בכיתה?" הן שאלות שילדים אוהבים לשאול. ויש לסבא וסבתא תשובות שמצחיקות אותם.
בשיחת וידאו עם חו"ל: בחרו שאלה אחת לכל שיחה. שלחו אותה מראש בהודעה, כדי שיהיה זמן להיזכר. החזיקו את המצלמה יציבה, וודאו שהפנים שלכם רואים היטב.
ילדות ובית ההורים
שאלות לפתיחה, על השנים הראשונות:
- איך נראה הבית שבו גדלת? מה היה בחדר שלך?
- מה אכלתם בארוחת שישי? מי בישל?
- איזה משחק שיחקת עם חברים ברחוב?
- מי היה החבר או החברה הכי טובים שלך?
- מה עשית כשהיית צריך להיות בשקט?
- איזה מורה זכור לך עד היום? למה?
- על מה רבת עם האחים שלך?
- מה היה מותר אצלכם, ומה היה אסור לגמרי?
- איזה ריח מזכיר לך את הבית של ההורים?
- איך חגגתם ימי הולדת? מה קיבלת במתנה?
- מה רצית להיות כשתהיה גדול?
שורשים, עלייה ומקומות
בהרבה משפחות בישראל יש סיפור של מעבר. מארץ אחרת, מעיר אחרת, מעברה, קיבוץ או מושב. השאלות האלה שומרות על השורשים:
- מאיפה הגיעה המשפחה? מה ידעת על הסבים שלך?
- איך הגעתם לארץ? מה זכור לך מהיום הראשון?
- איזו שפה דיברו בבית? יש מילה שאת עדיין אומרת רק בה?
- מה היה הכי קשה בהתחלה? מה הפתיע אותך לטובה?
- איך נראה היישוב או השכונה אז, לעומת היום?
- איזה מאכל מ"שם" את עדיין מכינה?
- מה חשבו ההורים שלך על החיים החדשים?
- איזה חפץ הבאתם איתכם מהבית הקודם? איפה הוא היום?
חלק מהסיפורים האלה כואבים. עלייה, מלחמה, שואה, אובדן. שאלו אם זה בסדר לדבר על זה. אם התשובה היא "לא היום", קבלו אותה. ואם אדם מתחיל לבכות, אין צורך לעצור מיד. לפעמים הוא רוצה לספר, למרות הכאב. שאלו בעדינות: "תרצה להמשיך, או לעצור?"
צבא, עבודה ואהבה
שנות הבגרות מלאות סיפורים שהנכדים כמעט לא מכירים:
- איפה שירתת? מה הזיכרון הכי מצחיק מהצבא?
- מה הייתה העבודה הראשונה שלך? כמה הרווחת?
- איזו עבודה הכי אהבת? ממה היית גאה?
- איך הכרתם, את וסבא? מי פנה ראשון?
- איך נראתה החתונה? מה השתבש?
- איפה גרתם בדירה הראשונה?
- מה עשיתם בערב, לפני שהייתה טלוויזיה בבית?
- איזה שיר מזכיר לך את התקופה ההיא?
- איך נראה טיול משפחתי אז? לאן נסעתם?
- מי היה החבר הכי טוב שלך בעבודה?
שירים עובדים טוב במיוחד. מוזיקה ותמונות הן כלים מוכרים בשיחות זיכרונות[1]. השמיעו שיר מהתקופה ושאלו מה הוא מזכיר. לא פעם הזיכרון מתחיל לזרום עוד לפני סוף השיר.
הורות, משפחה ונכדים
שאלות על השנים שבהן הם עצמם גידלו ילדים:
- מה הרגשת כשנולד הילד הראשון?
- מה היה הכי קשה בגידול ילדים אז?
- איזה מנהג משפחתי היה חשוב לך להמשיך?
- איך חגגתם את ליל הסדר? מי ישב בראש השולחן?
- מה היית עושה אחרת, אם היית מתחיל היום?
- מה אהבת לעשות עם הנכדים כשהיו קטנים?
- במה אני דומה לך, לדעתך?
- איזה סיפור על אבא שלי, כשהיה ילד, אני לא מכיר?
- מה הנכדים של היום עושים אחרת ממה שאתם עשיתם?
עצות, ערכים ומבט לאחור
אלה השאלות שהתשובות להן נשמרות במשפחה לדורות. הן עמוקות יותר, ולכן לא כדאי להתחיל בהן. מתאים לשאול אותן אחרי כמה שיחות, כשיש כבר נוחות:
- מה הדבר הכי חשוב שלמדת בחיים?
- איזו החלטה שינתה לך את החיים?
- ממה היית גאה במיוחד?
- מה היית אומר לעצמך בגיל עשרים?
- מה מעודד אותך ביום קשה?
- מה אתה רוצה שהנכדים יזכרו ממך?
- על מה עוד לא סיפרת לאף אחד, ובא לך לספר?
- מי האדם שהשפיע עליך הכי הרבה?
- מה עדיין בא לך לעשות או לראות?
לשמור את הסיפורים למשפחה
סיפורים נשכחים מהר. שווה לשמור אותם.
- הקלטה בטלפון. בקשו רשות קודם. הקלטת קול טבעית יותר מווידאו לרוב האנשים.
- מחברת משפחתית. אחרי כל שיחה רשמו שלושה דברים חדשים ששמעתם.
- תמונות עם שמות. שבו יחד מול אלבום. כתבו מאחורי כל תמונה מי מופיע בה ומתי.
- מתכונים. בשלו יחד ורשמו את המתכון כמו שהוא נאמר, עם ה"קצת מזה".
- שיתוף עם הנכדים בחו"ל. הקלטה קצרה בקבוצת המשפחה מאפשרת גם להם להיות חלק.
- ספר קטן לחג. אספו כמה סיפורים ותמונות לחוברת פשוטה. אפשר לחלק אותה לכל המשפחה בראש השנה או בפסח.
ושאלו מה מותר לשתף. יש סיפורים שסבא רוצה שיישארו רק בינכם. כבדו את זה גם אחרי שהוא כבר לא כאן.
שיחות כאלה הן גם דרך טובה להילחם בבדידות. קראו עוד על איך לעזור להורה מבוגר שמרגיש בודד.
כשיש קושי בשמיעה או בזיכרון
בשמיעה: שבו מול האדם, באור טוב, כשהפנים שלכם גלויות. כבו טלוויזיה ורדיו. דברו ברור, לא בצעקה. במחקר קטן על אנשים עם ירידה בשמיעה, דיבור ברור היה מובן יותר בכ־17 נקודות אחוז לעומת דיבור רגיל[2]. אם לא הבינו, נסחו את המשפט אחרת. אל תחזרו על אותן מילים בקול רם יותר. אם יש מכשיר שמיעה, ודאו לפני השיחה שהוא במקום ושהסוללה טעונה. ובשיחת טלפון, העדיפו וידאו. ראיית השפתיים עוזרת להבין.
בזיכרון: שאלות שדורשות לזכור אירוע מסוים עלולות להלחיץ. מחקר על בני זוג של אנשים עם אלצהיימר מצא שהשיחה הצליחה יותר בשאלות כן ולא[3]. היא הצליחה יותר גם בשאלות על ידע כללי, ולא על אירוע ספציפי. כלומר, "אהבת לרקוד?" קל יותר מ"לאן הלכתם לרקוד ביום החתונה?".
עוד כמה דברים שעוזרים, לפי שירות הבריאות הבריטי[4]:
- דברו לאט ובמשפטים קצרים.
- שמרו על קשר עין.
- תנו זמן לענות, בלי לזרז.
- שימו לב לשפת הגוף ולהבעות הפנים.
אל תבחנו את הזיכרון. "את זוכרת מי זה?" יכול להביך. עדיף "זה דוד משה, נכון? ספרי לי עליו." כך האדם מקבל את המידע, ויכול להצטרף לשיחה.
שינויים בזיכרון או במצב הרוח שמדאיגים אתכם מצדיקים פנייה לרופא המשפחה. ארגון הבריאות העולמי מציין שבעיות נפשיות אצל מבוגרים לא מזוהות לא פעם[5]. עוד רעיונות לשיחה עם אדם עם דמנציה תמצאו במאמר איך לדבר עם אדם עם דמנציה. ואם אתם רוצים לדעת איך James מתאים את הדיבור שלו, יש הסבר על דמנציה בעמוד הבריאות שלנו.
שאלות נפוצות
על מה לדבר עם סבתא כשאין נושאים?
התחילו ממשהו מוחשי. תמונה ישנה, מתכון, שיר מהתקופה שלה. שאלו "מה זה מזכיר לך?" והמשיכו מהתשובה. לא צריך רשימה ארוכה. שאלה טובה אחת מספיקה לשיחה שלמה.
איך שואלים על נושאים כואבים כמו שואה או מלחמה?
שאלו קודם אם זה בסדר. תנו לאדם להחליט כמה לספר. אל תלחצו לפרטים, ואל תמהרו לעצור אם יש דמעות. "תרצה להמשיך?" היא שאלה מכבדת.
האם להקליט את סבא כשהוא מספר?
כן, אם הוא מסכים. בקשו רשות לפני ההקלטה, והסבירו למי היא מיועדת. הקלטת קול בטלפון מספיקה ופחות מביכה ממצלמה.
מה עושים כשסבא חוזר על אותו סיפור?
הקשיבו שוב, ונסו שאלה חדשה על פרט קטן מתוכו. "ומה לבשת באותו יום?" כך גם סיפור מוכר יכול לגלות משהו חדש.
כמה זמן צריכה להימשך שיחה כזאת?
אין כלל. לפעמים עשר דקות מספיקות, ולפעמים השיחה נמשכת שעה. סיימו כשאתם רואים עייפות, ועדיף לפני שהיא מגיעה. שיחה קצרה וטובה מזמינה את הבאה.
אילו שאלות מתאימות לאדם עם בעיות זיכרון?
שאלות פשוטות, על ידע כללי או על הרגלים. "אהבת לבשל?" עדיף על "מה בישלת ביום ההולדת שלי?". שאלות כן ולא מקלות עוד יותר.
James הוא בינה מלאכותית, לא רופא. בשאלות על תרופות וטיפול פנו לרופא או לרוקח.
מקורות
- Woods B et al. 2018. Reminiscence therapy for dementia — Cochrane Database Syst Rev — PubMed
- Picheny MA et al. 1985. Speaking clearly for the hard of hearing I: Intelligibility differences between clear and conversational speech — J Speech Hear Res — PubMed
- Small JA et al. 2005. Do you remember? How caregivers question their spouses who have Alzheimer's disease and the impact on communication — J Speech Lang Hear Res — PubMed
- Communicating with someone with dementia — NHS
- Mental health of older adults — World Health Organization
